ברגי עוגן הם למעשה הסוג הנפוץ ביותר של ברגים בחיינו, במיוחד שלטי פרסום בכבישים ראשיים, ברגי עוגן קיימים בתשתית של בניינים רבי קומות, ואפילו כמה מפעלים פשוטים. לרוב המכונות לקיבוע ציוד יש צורך גם בברגי עיגון. וגם ברגי העיגון מחולקים לפרטים יותר, וגם ברגי העיגון המשמשים ציוד שונה הם שונים.
ברגי עוגן מחולקים בדרך כלל ל: ברגי עוגן קבועים, ברגי עוגן נידחים, ברגי עוגן עוגן הרחבה וברגי עוגן דביקים. על פי צורות שונות, הוא מחולק ל: ברגים מוטבעים בצורת L, ברגים מוטבעים בצורת 9, ברגים מוטבעים בצורת U, ברגים מוטבעים מרותכים, וברגים מוטבעים בפלטה התחתונה.
ברגי עוגן טמונים באדמה או בבסיס, שהוא כלי המחבר את היסוד והמכונות. בדרך כלל משתמשים בפלדה Q235 שהיא עגולה. למוטה (Q345) חוזק גבוה ולא קל ליצור את חוט האגוז. עבור ברגי עיגון עגולים חלקים, העומק הקבור הוא בדרך כלל פי 25 מקוטרו, ואז יוצר וו של 90 מעלות באורך של כ -120 מ"מ. אם קוטר הבריח גדול מאוד (כגון 45 מ"מ) והעומק הקבור עמוק מדי, תוכלו לרתך לוח מרובע בקצה הבריח, כלומר פשוט לייצר ראש גדול (אך ישנן דרישות מסוימות). העומק הקבור והוו אמורים להבטיח את החיכוך בין הבריח לתשתית, כך שהבריח לא יישלף וייפגע. לברגי העוגן יש פונקציה של קיבוע ציוד ללא רעידות חזקות והשפעה.
יכולת המתיחה של בריח העוגן היא קיבולת המתיחה של הפלדה העגולה עצמה, והגודל שווה לשטח החתך מוכפל בערך המתח המותר (Q235B: 140MPa, 16Mn או Q345: 170MPA) הוא נושא המתיחה המותר. יכולת במהלך התכנון. זהו הכפלת שטח החתך שלו (אשר אמור להיות האזור היעיל של החוט בשלב זה) בכוח התשואה של הפלדה (חוזק התשואה של Q235 הוא 235MPa). מכיוון שערך התכנון מוטה לבטיחות, הלחץ המותר במהלך התכנון הוא פחות מעוצמת התשואה.